מורה נבוכים
לטיפול נפשי
מתי לפנות? לאיזה סוג טיפול? למי פונים? ממה יש להיזהר?
אפשר לאמור על החיים הרבה דברים: החיים הם לא פיקניק;
החיים הם בית-ספר; או החיים הם כמו ברית מילה – חותכים לקטנים, בעוד הגדולים נהנים שותים ואוכלים.
ועוד כאלה הברקות. אך החיים הם בעצם תהליך של פתרון בעיות והמוח האנושי שלנו הוא כלי לפתרון
בעיות.
מצוקה וחוסר נחת
פונים לטיפול כאשר יש בעיות בחיים שמתקשים
לפתור. ובעיות יש אין ספור: דיכאון עמוק, פחדים וחרדות משתקים, התנהגויות שיצאו
מכלל שליטה – צריכת
אלכוהול או סמים, התפרצויות כעס, מחשבות טורדניות, טקסים כפייתיים. ועוד לא הזכרנו
בדידות כואבת, קשיים ביחסים אינטימיים, או ייאוש
קיומי של חוסר כיוון או טעם בחיים. אחרי שמכירים במצוקה או בחוסר נחת, הצעד הבא המומלץ לכל מי ששוקל
לפנות לטיפול, הוא להבהיר לעצמו מהן מטרותיו. מה צריך לקרות כדי שירגיש שהטיפול
היה מוצלח. נסו לדמיין מהן התכונות הבולטות של מטפל או מטפלת שיעזרו לכם להגיע
למקום שרציתם.
מרפא השבט, כומר
או רב, פסיכותרפיסט
בעבר היו פונים לעזרה למרפא השבט, או הולכים להתוודות
בכנסיה. כיום ממלאים תפקידים אלה אנשים במקצועות הטיפול הנפשי. אני מקווה שאתם
קוראי היקרים, אינכם ביקורתיים יתר על המידה. אם תשאלו מה פירוש "טיפול
בנפש" (האם יש דבר כזה, בנפרד מהגוף) ולמה הכוונה בדיוק בטיפול (האם מדובר
בטיפול כפי ש"בטיפול "5,000 במוסך, או שמא בטיפול כמתן אנטיביוטיקה על
ידי הרופא), אתקשה מאוד לענות על השאלות הללו. מסיבה זאת אני לפעמים מדמיין לעצמי
כרטיס ביקור עליו אכתוב "יועץ לאמנות החיים".
סוגים ומינים של טיפול נפשי
(פסיכותרפיה)
ניתן לחלק את עולם הטיפול לשלוש יבשות. הבה נקרא להן
פסיכו, אלטר ומדיקו:
יבשת הפסיכו, או הטיפולים הפסיכולוגים כוללת עשרות גישות שונות,
מהפסיכואנליזה עד לטיפול ההתנהגותי והקוגניטיבי. ואותן הגישות מופיעות גם בצורות
של טיפול פרטני, זוגי, משפחתי או קבוצתי. ישנן גישות שחרטו על דגלן טיפול קצר מועד – עד תריסר פגישות, ישנן גישות
הנשבעות בטיפול ממושך לאורך שנים פעמיים בשבוע או יותר. לכל גישה גווני משנה: למשל
בפסיכואנליזה, מדובר על
אנליזה פרוידיאנית, יונגיינית, לקאניינית, אקסיסטנציאלית ועדיין לא הזכרנו את כל
האפשרויות. כך גם בטיפולים ההתנהגותיים-קוגניטיביים ישנם כיוונים וזרמים שונים.
מהעבר האחד של יבשת פסיכו שוכנת יבשת אלטר, התחום של טיפולים אלטרנטיביים: כאן
יבשת ממש אקזוטית. בפניכם עומדים מגוון אפשרויות מרייקי
לקריסטלים; משמנים ארומטיים לקלפי טארוט; רפואה סינית, קערות טיבטיות, עיסוי
תאילנדי, שיאצו, רפלקסולוגיה; תקשור עם עולמות עליונים ותחתונים, גלגולים לעבר
ולעתיד; אסטרולוגיה וטיפולים מיסטיים אחרים, המבוססים על הקבלה למשל. המילה החביבה
כאן היא הילינג וגוף-נפש-רוח. מאחר ואין זה התחום שלי, אמנע מהבעת דעה, על כולם יחד וכל
אחד לחוד.
היבשת השלישית מדיקו, היא יבשת הטיפולים הרפואיים באמצעות גלולות. כללית
מדובר בשלוש משפחות של תרופות: נוגדות
דיכאון, אנטי פסיכוטיות ומנמיכות חרדה. טיפול רפואי מניח כי מדובר במחלה. במקרים רבים מתבצע טיפול פסיכולוגי
ותרופתי במשולב. לא יפתיע, לגלות שהתומכים הנלהבים של טיפול תרופתי הם חברות
התרופות שרוצות להרוויח, וחברות הביטוח הרפואי שרוצות לחסוך (טיפול נפשי מתנהל
לאורך חודשים בפגישות שבועיות של חמישים דקות. רישום תרופות עורך כמה דקות, ונפגשים למעקב כל כמה
שבועות). מי לדעתכם מממן את "יום הדיכאון" בו מעודדים אנשים למלא שאלונים לגלות אם הם סובלים מדיכאון
(בדומה ליתר לחץ דם)?
אליק בליק בום
כיצד בוחרים בין השיטות השונות? אפשר תמיד להתחיל
ללמוד פסיכולוגיה. זוהי עצה לא מעשית. קחו בחשבון כי בפועל רוב המטפלים הם
אקלקטיים, כלומר משלבים גישות שונות, בהתאם לצורך. הוסיפו לכך את הנתון שאישיות
המטפל וניסיונו (אני מקווה שאין כבר צורך להזכיר שכל הנאמר על זכר נכון לנקבה
ולהפך) משמעותיים להצלחת הטיפול יותר מגישתו התיאורטית, ולכן לא תוכלו לטעות בעניין
זה.
בדברים הבאים אני מסתכן בבניית סטריאוטיפים או
בובות-קש, אני לא שייך לאו"ם ויש לי כמובן גם העדפות משלי. בגישות האנליטיות או הדינמיות, רואים בעיות כסימפטום של משהו עמוק. ונפוצים לכן דימויים גיאולוגיים של
שכבות וקרחונים שרק קצם מעל פני המים. כאן מטפלים באישיות, עוסקים בילדות ובעבר
ושואפים לפיתוח מודעות עצמית. המטפלים נוטים להיות פחות ישירים ומעורבים. הם
משתמשים בכלים של פירוש ושיקוף.
בגישות הקוגניטיביות-התנהגותיות, הדימוי המרכזי הוא של שדה - מזהים
את הגורמים הפועלים כדי להנציח בעיה, ומחפשים, מנסים ומשנים, דרכים להתמודד
ולשנות. עוסקים יותר בכאן ועכשיו. לא רואים ערך מיוחד במודעות עצמית ( שכן הרגעים
היפים ביותר בחיים, בריקוד, בספורט או במין נעשים באופן זורם ללא מודעות עצמית!).
המטפלים נוטים להיות ישירים יותר, גלויים ומעורבים. אפשר גם לדבר על זרם
שלישי , דהיינו לא
מזוהות עם השניים לעיל: גישות הומניסטיות, גשטלט, יחסים בין-אישיים ועוד.
המטפלים
טיפול או תרפיה, נערכים בחדר (קליניקה או משרד – אפילו בבחירת המונח מסתתרת השקפת
עולם. כך גם בבחירה בין פציינט או קליינט, מטופל או פונה). מלבדכם, אף אחד בעולם
לא יודע מה מתרחש שם. אמנם ישנם מחקרים על יעילות טיפול, אך כל מפגש כזה הוא בלעדי
וייחודי במידה רבה. ברור דבר אחד, והוא כי הטיפול הוא קשר בין שני אנשים. קשר
מיוחד – פתוח, בו
אפשר לדבר על הכל, תוך שמירה על סודיות, תוך הקשבה ותשומת לב מלאה של המטפל. אך
זהו גם קשר מוגבל – נפגשים רק
בשעה הטיפולית, לא מנהלים קשרים אחרים, ואיך נשכח, משלמים עבור המפגש
האינטימי-מוגבל הזה. אם כך עליכם לבחור קודם כל מטפל/ת שתרגישו עמם בנוח. שתוכלו
להיות בטוחים שאתם מקבלים מהם הקשבה וכבוד, שניתן לסמוך עליהם, שאפשר להעריך את תגובתם, שחשים כי
יש מה ללמוד ולקבל מהם. אם אין לכם תחושות בטן כאלה – חבל על הזמן.
תארים ותעודות
אנשים מגיעים לטיפול ממסלולים שונים. פסיכיאטרים סיימו לימודי רפואה והתמחו
בפסיכיאטריה. רשאים לרשום למטופלים תרופות, חלקם המשיך להשתלם בבתי ספר
לפסיכותרפיה או מכונים דומים. ניתן לברר
אם אדם מוכר כפסיכיטאר במשרד הבריאות, ובאגודה הפסיכיאטרית הישראלית.
פסיכולוגים קליניים סיימו לימודי תואר ראשון
בפסיכולוגיה ושני בפסיכולוגיה קלינית (איך ניחשתם?). חלקם המשיכו בלימודים ומחקר
לתואר ד"ר. במסגרת התמחותם, הם עובדים תחת הדרכה, משתתפים בסמינרים שונים
ונבחנים לקבלת הסמכה. פסיכולוגים מוכרים, רשומים בפנקס הפסיכולוגים במשרד הבריאות.
פסיכולוג בכיר, הוא פסיכולוג המוסמך להדריך מתמחים. פסיכולוגים חינוכיים
ופסיכולוגים שיקומיים עוסקים גם הם בטיפול באוכלוסיות מסוימות. עובדים סוציאליים קליניים, סיימו תואר ראשון בעבודה סוציאלית, והתמחו בטיפול. כיום דורשים גם
תואר שני להתמחות כזאת. מטפלים באומנויות (ריקוד, ציור, פסיכודרמה, ביבליותרפיה ועוד) למדו
ריפוי בעיסוק, או שרכשו תואר שני בטיפול בהבעה, אחרי לימודים באומנות.
בנוסף למקצוע הראשי, ישנן התמחויות נוספות המקנות תעודה או חברות באגודות
מקצועיות: האגודה הישראלית להיפנוזה, האגודה
הישראלית לטיפול מיני (איט"מ), אגודה ישראלית לטיפול משפחתי וזוגי. מטפלים שונים, מתמחים בתחומי
בעיות, או שימוש בטכניקות ספציפיות, לדוגמה – הפרעות אכילה, תקיפה מינית, אבל ושכול, בעיות בילדות,
בזקנה וכו'.
צרכנות נבונה
לפני שבוחרים מטפל, יש להחליט אם לפנות למסגרת ציבורית,
כקופת-חולים או מרפאות לבריאות הנפש, או שמא מעדיפים לפנות לטפול פרטי. המטפלים במסגרות הציבוריות הם
טובים ונהנים מאפשרות של הדרכה והתייעצות עם עמיתיהם. רבים מהם רואים פונים אחרי
הצוהריים באופן פרטי. המבחר עשוי להיות מצומצם יותר, מתוך רשימה של מטפלים בקופה,
או ללא בחירה כלל. ישנם החוששים לפנות למסגרת ציבורית, פן יגיע מידע לגורמים
אחרים. החוק מעניק לפונים חשאיות גמורה על תוכן השיחות ועובדת קיומן, אסור לאף
גורם להעביר מידע ללא הסכמתכם המפורשת.
כאשר מדובר בהוצאה, האם אתם קונים בחנות הראשונה
שנכנסתם אליה, או שמא בודקים בכמה מקומות ומשווים איכות, מחיר, תנאי שירות וכדומה. התחילו באיסוף מידע. קבלו
המלצות מידידים, אנשי מקצוע אחרים כרופאי משפחה. או עורכי דין. בדקו בדפי זהב. פנו
לאגודות המקצועיות, שלרבות מהן אתרים באינטרנט.
אחרי שצמצמתם את הרשימה לשלושה-חמישה מטפלים, ורצוי
שהרשימה תהיה מגוונת – גבר,
אישה, מבוגרים, צעירים, בגישות כאלה ואחרות, התקשרו אליהם. נהלו ראיון מיון טלפוני. שאלו כל מה
שנראה לכם חשוב: ותק במקצוע, לימודים והשתלמות, חברויות באגודות, גישתו לגבי
נושאים במחלוקת הנוגעים בכם (לדוגמה - מין מחוץ לנישואין, הומוסקסואליות, אשפוז פסיכיאטרי,
גירושין, התאבדות). שאלו שאלות על ניסיון בטיפול בבעייתכם. שאלו על מחירים. אם לדעתכם ישנן
סיבות להעניק לכם הנחה, בררו זאת. סך הכל אתם שוכרים בעל-מקצוע לתת לכם שירות. בררו אם המטפל/ת עובד/ת עם
קופת החולים שלכם. חלק מהמטפלים קשורים לקופות ומחויבים להעניק לחבריהן, מחיר נמוך
יותר.
אחרי הסבב הזה, קבעו פגישה עם המועמד/ת שהגיעו לגמר.
יתכן ותרצו להיפגש גם עם מועמד נוסף. אל תתחייבו לפגישה נוספת, לפני שסיכמתם לכם
כיצד הרגשתם. בטחו באינטואיציה שלכם. אתם חייבים להרגיש שזו התחלה טובה, שתוביל
למשהו טוב.
זהירות
היזהרו ממטפלים הנותנים הסברים אחידים לכל הבעיות.
לדוגמה המסבירים קשיים בנישואין, ומצבי חרדה גם יחד בפלונטר באחד מהגלגולים
הקודמים, או בחוסר איזון אנרגטי. יוסף סטאלין אמר שבשומעו את המילה 'תרבות', הוא
מיד מושיט יד לאקדח. אין צורך להגזים, אך מילים כאנרגיה ורוחניות, שאין מאחוריהן
משהו מוחשי וברור, צריכים לעורר זהירות ושאלות נוספות - למה בדיוק הכוונה, מהן ההוכחות.
מטפל שמנסה ליצור קשר אחר מלבד הטיפולי – מיני, חברי, עסקי – עובר על התקנות האתיות של המקצוע,
האוסרות יחסים כפולים. ברחו כל עוד נפשכם בכם, והתלוננו בוועדת האתיקה של האגודה
המתאימה ו/או במשרד הבריאות. אפילו פלירט מילולי במהלך הפגישה הוא סיבה לסיום הקשר. המטפלים מנועים מלנהל לכם את
חייכם. מטפלים הממליצים לנתק מגע ממשפחה או מבני זוג, ומשכנעים אתכם שניתן לבטוח רק בהם, עלולים להיות
מסוכנים עבורכם.
אם הטיפול אינו עוזר ומצבכם אף מחמיר, מומלץ אחרי
ברור בטיפול עצמו, לקבוע פגישה עם מטפל אחר להתייעצות. לעתים, ובמיוחד כשנוגעים
בנושאים כאובים, יש פגישות קשות, קורה שאחרי התקדמות ישנה נסיגה זמנית; אך אם הכאב
מתארך וההתדרדרות היא ממושכת, כדאי לחשוב על שינוי. ולבסוף, כאשר הגעתם למסקנה כי
הפקתם די, וכי אתם רוצים לסיים, היזהרו ממטפלים שמנסים לשכנע אתכם באופן נחרץ מדי להמשיך
בטיפול. מכירים את השיר "עוף גוזל"?
המאמר הופיע ב-"פסיכו" – מגזין לפסיכולוגיה פופולרית, דצמבר
2000
(
.