שיחת נפש                                  עברית | English

Contactדואר        Linksקישורים      Articlesמאמרים      Booksספרים       Servicesשירותים      About אודותיי     Home פתיח

 

 

פיני גרשון, מכבי תל-אביב וטעם החיים

 וידוי: איני נמנה על גברים שרוב חייהם צופים בערוץ הספורט, שהמילים מונדיאל, פינאל פור או דרבי מעלים אצלם ברק בעיניים. איני אוהד שרוף של קבוצה זו או אחרת. אני זוכר את פרופ' ישעיהו לייבוביץ' ז"ל מגדיר כדורגל "אחד עשר חוליגנים רצים אחרי כדור במגרש". מספרים על רב שאמר "אם הכדור חשוב לך, למה תבעט בו? ואם כבר אתה בועט בו, למה תרוץ אחריו?".

 אבל אשתי באה ממשפחה שנושמת ספורט (אחיה היה הקפטיין היהודי הראשון בנבחרת כדור-סל במכללה אמריקאית (אוניברסיטה של מישיגן) ואמה, שחקה בקבוצת כדורסל מקצועית לנשים בשנות השלושים של המאה הקודמת. ועכשיו אחרי שבתי חיה עם אדם שכדורסל הוא הקריירה שלו, נדבקתי בחיידק.

בכל זאת, במהלך משחקים שונים, עדיין אני מוצא את עצמי שואל "מה לי ולזה" ואני גם מנסה לברר מה הסיבה להתלהבות כשהיא מתרחשת. מאחר ואני פסיכולוג, אי אפשר בלי ניתוח. אכתוב כאן על הזדהות ומשל בכדורסל. בקיצור לא עוד חוליגנים, אלא חוויה מעשירה...

 הקבוצה היא אני

הקבוצה שאנו אוהדים היא שלוחה שלנו היא מבטאת את מי שאנו, את מי שהיינו רוצים להיות. הקשבתי לפיני גרשון מדבר ומתברר כי הוא רואה את ניצחון קבוצתו על הפועל ירושלים כניצחון אישי שלו: אוהדים ירושלמיים קללו את אמו וניצחון קבוצתו על קבוצתם (שהרי גם שם קבוצתם היא הם עצמם) היה נקמה הולמת – "החזרתי להם". והזהות הזאת בין הקבוצה לאדם מתבטאת בדרכים רבות – בדיכאון שחשים כאשר קבוצתך מפסידה ובהתעלות הרוח כאשר היא מנצחת. לא מעט אנשים אף מסוגלים להתעלף ברגעי שיא כאילו וחייהם מונחים על כף המאזניים. ראו את הקהל כאשר קבוצתם קולעת סל מדהים בוירטואוזיות שלו, או כאשר משיגים מהפך – הם קמים מניפים זרועות וכף יד מאוגרפת – כאילו והיה זה ניצחונם שלהם.

 הפרשנים מביאים סטטיסטיקות כגון "פיני גרשון – ארז אדלשטיין – 9:3"). כאילו מדובר במאבק בין שני אנשים. מעניין לחשוב כיצד אנו בוחרים קבוצה שתייצג אותנו – לפעמים זה עניין של גיאוגרפיה (העיר בה אנו חיים) לפעמים היסטוריה (אבא שלי וסבא שלי היו אוהדי הקבוצה) לפעמים מזדהים עם "החזק", לפעמים עם "המפסידן". איני רוצה להתפסכלג יותר מדי, אבל האם בין אוהדי מכי תל-אביב יש יותר בנים בכורים ("אני הראשון, הכי גדול מגיע לי") ובין אוהדי הפועל תל-אביב יותר ילדים ממספר שניים ומעלה ("מקפחים אותי, אני אראה לו מי אני")? איני מקנא באלה שאוהדים שתי קבוצות ביום המשחק ביניהן – סכיזופרניה היא מילה קטנה לתיאור המתחולל בנפש אוהד כזה.

 המשחק הוא החיים

 המשחק הוא בעצם משל לחיים. הרבה בקרו את פיני גרשון על שהרבה ליחס ניצחונות קבוצתו ליושב במרומים. אך זוהי השקפת עולמו, ומשחק הכדורסל רק מבטא את השקפתו על החיים: צריך להתפלל לשם להלל ולשבח, אך גם לעשות מעשים טובים והאל עוזר. והוא עוזר בחיים ובמגרש בצורה מוחשית מאוד - לשחקן הקבוצה היריבה "שורף את השכל כשעליו לקלוע זריקת עונשין גורלית והוא מחטיא" או מכוון את השלשה ההיסטורית של דרק שרף בשנייה האחרונה של המשחק הישר לסל. פיני אכן מאמין שהקמע אותם חמישה סנט שהרבי מלובביץ' ברך מביא ברכה לקבוצה.

אם לחזור לשלשה של דרק שרף ולמסירה של גור שלף, האם אתם מכירים דוגמה טובה יותר לפסוק "ישועת השם כהרף עין"?גם בחיים מתרחשים שינויים דרמטיים. חשבנו שיפטרו אותנו ופתאום ברגע האחרון שינויים אישיים ומעלים אותנו בדרגה. כמעט והתנגשנו במכונית שבאה ממול ואיך שהוא הצלחנו לבלום במרחק כמה סנטימטר האחד מהשני. אבל גם ברגע, מבלי שנדע ומבלי הכנה עלולים לאבד הכל...

 אבל לפיני, יש גם משל אחר שונה לגמרי שמבצבץ בין השורות. כפי שבצה"ל אהבו לדבר ברמיזה מינית על "להכניס, חזק מהר ואלגנטי" – פיני רואה את הניצחון כאורגזמה, שכמובן לפניה צריכות להיות הרבה הכנסות מוצלחות. ובמשל הזה יש כמובן משהו כוחני, גברי וחודרני.

 הקשיבו לשדרני הספורט המדברים על משחק. כל האמירות שלהם, כאילו נאמרו על החיים: "הכדור עגול" – כלומר בחיים יש מזל וגורל ומקרה. "המשחק לא נגמר עד שהוא נגמר" – כלומר מי שלא מתייאש וממשיך להשתדל ולהתאמץ עד הסוף, מנצח לפעמים. והמשחק מלמד על חשיבות ה"אסיסטים" להצלחה – כלומר לפעמים כשעוזרים אחד לשני מצליחים יותר אם עושים הכל לבד. ובמשחק מדברים על עליות וירידות, על משברים ויציאה מהם –בדיוק כמו בחיים. במשחק מגלים את חשיבות ההכנה ואיסוף המידע והתרגול, אך גם את חשיבות האלתור ויכולת שינוי לפי תנאים משתנים. שיטות האמון השונות הם משל נהדר להורות, לחנוך ולעבודת צוות. ראו את שרון דרוקר – המחנך ובונה גיבוש לעומת ארז אדלשטיין שמפעיל אחרים באופן אמוציונלי – בכעסים ובברוגזים. "כשהוא צועק עליך זה לא נורא, אבל עליך לחשוש כאשר הוא מדבר ברגיעה" אמר עליו אייבורי.

 אז אם בת-זוגכם לא תבין את העניין המשונה הזה בספורט, הסבירו לה שזה לא סתם כדור – זה משהו על החיים עצמם. מי יודע, אולי היא תרצה להצטרף.

---------------

הטור הופיע ב "גבריאל" עיתון לגברים ונשים שאוהבות אותם באתר שגבר לא קיים... www.gavriel.info

במחשבה שנייה

 עולם המשחק, טפטף לתוך עבודתי: אני מלמד זוגות תקשורת ודן בהבדל בין כדורגל לתופסת, אני מדבר על העלאת אחוזי ביטויים של חיבה, כפי שמאמן מדבר על אחוזי קליעת עונשין, אני משוחח עמם על פסק זמן. אני מנסה יחד עם מטופלי להפוך את התהליך של שינוי לספורט, למשחק.

 

מדריך התרפיה: על טיפול ומטפלים |  לבחור נכון  |  טיפול תרופתי  |

 ערכים בתרפיה | טור אישי |  טיפול במקרה

 

 

 

home | contact | Dr. Uri Wernik | www.therapy.co.il |