אז את לא גומרת...
ד"ר אורי ורניק
"יותר
מדי מדבר טוב", אומרים כאשר מגזימים
– באכילת דברי מתיקה או בפעילות גופנית בחדר הכושר למשל. גם מידע
המיני, החשוב והחיוני לכשעצמו, כאשר הוא ניתן בשטף, לפעמים יוצר מועקות במקום
להקל. ככל שמדברים יותר על אורגזמות למיניהן ולסוגיהן)
אורגזמה יחידה, מרובה, בנקודת ג'י, בגירוי כזה
או כזה), מתחילים להתלבט אם "באמת גומרים", ואם לא מגיעים לאורגזמה
עלולים לחשוש שמא "משהו לא בסדר אצלי".
הסטטיסטיקות
השונות רק מחמירות את המצב. בין 15 ל30%- אינן גומרות מדווחים חוקרים
שונים, ומשום מה יש הנבהלות או לוקחות זאת ללב. אסור לשכוח שסטטיסטיקה היא תיאור
ולא מרשם. אם 75% אוהבים מיץ גזר, ואת דווקא לא מתלהבת מהנוזל הג'ינג'י הזה, אני
מקווה שתמשיכי להיות כפי שאת. אסור גם לשכוח שהנתונים הם דיווחים בלבד: מין הוא תחום בו תמיד יש סיבות
טובות להגזים בביצועים ולגמד קשיים,
במילים פשוטות יותר, לשקר.
פגשתי במרפאה לטיפול מיני נשים שהתלוננו על שהאורגזמה שלהם מינימלית "פעם אחת וזהו"; נשים שטענו שאף פעם לא גמרו ומסתבר שהן דווקא גומרות בכיף בגירוי עצמי אבל "זה לא נחשב"; נשים שמגיעות לפורקן בגירוי ידני או אוראלי של בן-זוגן, ומבטלות זאת באחד או יותר מהטעונים הבאים: א. זו אוננות, ב. זה לא טבעי, או "מלאכותי", ג. אין זה נורמלי. המשותף לפונות הללו, הוא רגש בושה ואשמה, על שאינן ככל הנשים, או כמו שבן-זוגן רוצה שיהיו. רגשות אלה הם הרסניים: הלא מהות האהבה היא לקבל ולהעניק הרגשה של ביטחון, לחוש יחיד ומיוחד ונחמד, מעל להשוואה עם אחרים. אם מרגישים פחות נאהבים, מסוגלים לאהוב פחות. מה נאמר, הכל בגלל מסמר קטן…
עוד הכללה על הנשים הישראליות
המטפלים המיניים במרפאות בבתי החולים, שמו לב לתופעה מעניינת. סוגי ואחוזי התלונות אצל גברים הפונים לטיפול, כמעט זהים בארץ ובארה"ב. לעומת זאת אצל נשים, התמונה בשתי הארצות שונה לחלוטין. שם, הפנייה השכיחה ביותר היא של נשים שטרם הגיעו לאורגזמה; לעומת זאת, כמעט ולא פוגשים נשים עם בעיית וגיניזמוס (אי יכולת לקיים משגל, עקב התכווצות לא רצונית של השרירים עוטפי הנרתיק). בארץ המצב הפוך – מגיעות עשרות נשים וגיניזמיות, ומעטות הפונות כי אינן מגיעות לאורגזמה. מנחות הטיפול הקבוצתי בבעיה, מתאמצות מאד כדי למצוא מספיק מועמדות לפתיחת קבוצה. בניסיון להבין את התופעה אפשר להעלות כמה השערות: הגברים הישראלים פשוט מאהבים מעולים ולכן יותר נשים מרוצות (לא סביר); הנשים הישראליות פחות מודעות לזכויותיהן המיניות - "נותנות" ולא דואגות לעצמן (אבל הן יותר ויותר מודעות ואין עדיין שינוי); בארה"ב פחות לחץ לנישואין, ונשים עם חששות לגבי חדירה, נמנעות בכלל מקשר זוגי עם גבר (מעניין, אך לא נבדק). לאחרונה הגעתי למסקנה שיצאתי מהנחה שהבעיה היא עם הנשים כאן, ולא כך. הן פשוט מסרבות לעשות מהאורגזמה או חסרונה טרגדיה, ורואות את העניין בפרופורציה המתאימה.
אורגזמה היא אורגזמה, היא אורגזמה, היא אורגזמה
בכותרת לעיל
חזרנו ארבע פעמים על המילה 'אורגזמה', כל פעם במשמעות שונה במקצת: האורגזמה השניה
בשורה היא "האורגזמה"
– כלומר אוסף הדימויים, הציפיות והמוסכמות -
המסתובבים להם בעולם העיתונים, הספרות, המסכים והשיח הציבורי. לכאן שייכים רעידות
האדמה, זיקוקים בשמיים, צעקות ואנחות בחצות הליל, בלי-ידיים, פין מתנענע כבוכנה
בנרתיק, ועוד ועוד עד בלי די. האורגזמה הראשונה במשפט היא לא מהסרטים, כי אם בחיים. זו המצויה
והשכיחה –
שלא קורת כל פעם, שלא תמיד מזעזעת את אמות הספים, שמתרחשת בצורות שונות ואישיות של
גירוי. לא חשוב איך, כמה ומתי. אין אורגזמה רגילה או מתקדמת, סוג א' לעומת סוג ב'. כל המושגים של טבעי
ונורמלי לא שייכים לעניין. אלפרד קינסי, גדול הסקסולוגים במאה העשרים, אמר פעם כי
- "במיניות דבר מלאכותי, הוא מה שבני אדם לא מסוגלים כלל לעשות".
בקיצור, אם אישה גומרת
– היא גומרת וגמרנו.
האורגזמה השלישית,
אומרת - אורגזמה היא סך הכל אורגזמה. לא עניין של פיקוח נפש, לא גורלי כגודל
הגירעון הכלכלי השנתי של מדינת ישראל. לא חסרות נשים שגומרות בקלי-קלות: מעט גירוי
במקום הנכון והן מגיבות בהתכווצויות הצפויות, אך ההנאה מכך לא בהכרח רבה מהתעטשות. ישנן נשים שרגע החדירה, או השהייה הקרובה האחד עם השני, משמעותיים עבורן
הרבה יותר. לעומת הגישה האומרת "כל מי שלא הגיעה לאורגזמה לא יצאה ידי חובת
תשמיש", נאמר אנו, האורגזמה היא סך הכל אופציה. כפי שאפשר לסיים מנגינה
בדרכים שונות, כך גם אפשר להלחין את מעשה האהבה ביותר מדרך אחת, בפיצוץ או ברחש;
בחיבוק או בסנדוויץ'; עם אורגזמה תחילה, באמצע, או בכלל בלעדיה. הגענו לאורגזמה הרביעית
והאחרונה בשורה, והיא הסתכלות
מזווית שונה: אורגזמה היא ההנאה המינית המיטבית (לא מקסימום, כי אם
אופטימום) במפגש נתון. ניסוח זה חיוני, מסיבה פשוטה
– האורגזמה אינה תחת שליטתנו. האם אפשר לצוות
על הגוף להתחיל להזיע, על הפנים להסמיק, על הלב להגביר את הקצב? לא ולא. כל אלה הן פעילויות המתרחשות על ידי
מערכת העצבים האוטונומית, כאשר "המחשב
הפנימי שלנו" מחליט שהנסיבות מתאימות והתגובה מתבקשת. אם כך אורגזמה
היא דבר חמקמק, המתרחשת כאשר מתאים שהיא תתרחש. ככל שננסה להביאה בכוח, תתרחק
מאתנו. הוא שנאמר "מתוך שבא לשמה, לא בא לשמה". בדיוק בנושאים כאלה
מתבקשת החוכמה של "הפוך על הפוך": אל לנו לרצות "אורגזמה"
מיידית, אלא ליהנות ככל שניתן ואם כך עשינו זו האורגזמה שלנו נכון לעכשיו.
לנו לפסיכולוגים קל להמליץ להירגע, אך מה אם בכל זאת לחוצים? שימי לב לדמיון בין שני התחומים: אין אישה שלא מסוגלת לגמור, אין אישה שלא מסוגלת להירגע (כל כלבלב וחתלתולה הרובצים בשמש עושים זאת), בשניהם אסור להתאמץ וצריך לתת לגוף לעשות את שלו. אין יש מאין. הדריכות שאת שרויה בה, היא תוצרת בית, ויש צורך לברר את מחשבותיך וההיגדים העצמיים שלך בעת מעשה האהבה. הדריכות שאת יוצרת דורשת הסבר: מה את חושבת ואומרת לעצמך באותם הרגעים? טיפול מיני, בגישה קוגניטיבית-התנהגותית. יעזור לך לברר את הלחצים הללו, וללמוד לזרום יותר בשלווה.
אורגזמה שלו ושלה
האורגזמה הגברית, או השפיכה, היא עניין פשוט יחסית, אם כי גם מעט
גברים מתקשים לגמור. גברים גומרים בכל התקופות והתרבויות והמצבים. מעניין
שבתרבויות הארוטיות הגדולות במזרח, גברים למדו כיצד לוותר על השפיכה למען חוויה
עמוקה יותר. האורגזמה הנשית, לעומת זאת היא עניין של רוח התקופה והמקום. בחברות
שבטיות רבות, מדווחים האנתרופולוגים, המושג לא מוכר כלל. גם ביהדות חובת עונה
מתייחסת למעשה האהבה עצמו ולהוצאת הזרע ולא יותר מכך. ברומנים הארוטיים של המאה ה19- ותחילת המאה ה20-, האורגזמה יוק! ('אין' בתורכית. ביטוי שהונצח
לזכר קברניט שלא מצא את קפריסין ודיווח לממונים 'קפריסין יוק!').
בעברית אומרים 'לגמור', ומשתמע מכך סיום; באנגלית אומרים דווקא 'לבוא', כלומר להגיע. הגבר בא ובדרך כלל גומר, האישה יכולה לבוא ולהמשיך. הבדל זה מאפשר גיוונים שונים של מי בא ומי ממשיך: פעם הוא ראשון פעם היא; פה מתחילים במין אוראלי וממשיכים בחדירה, שם ההפך; לפעמים רק אחד מהשניים בא, לפעמים כמו ברומנים שניהם יחד. ההשוואה בין המינים הובילה לסוגיה נוספת: בלי זרע אי אפשר להתעבר, בלי אורגזמה נשית, אפשר גם אפשר. אם כך מה תפקידה, כיצד היא תורמת לברירה הטבעית, להישרדות המין האנושי?
ארבעה תפקידים לאורגזמה
אמנם למדתי
בצה"ל שכל דבר, ממטאטא עד לרובה, מתחלק לשלושה
– אך כאן הכל מתחלק לי משום מה לארבעה. לא
נורא, גם ארבע עונות וארבע אמהות הן חברה טובה. ארבעת התפקידים הנם: הנאה והנעה
–
מאחר והשתחררנו ממגבלות תקופת ייחום, ההנאה האורגזמית, מחזקת את ההנעה לקיים יחסים
עם גבר במשך כל תקופת המחזור. דבר זמינותה מעודדת אותו להישאר בקשר מתמשך. ראיון
קבלה –
היכולת להגיע לאורגזמה עם גבר מסוים מאפשרת לאישה לאבחן עד כמה הוא מוכן להשקיע
ולהתחשב בצרכיה וכך לבחור איש משפחה, בעל ואב מוצלח.
שני התפקידים הקודמים הם מנקודת המבט של
האישה. מנקודת המבט של הגבר יש שניים אחרים. טיפוח האגו
– גבר שמרגיש שהצליח להביא את בת-זוגו לאורגזמה, כאילו קיבל מדליה על
הצטיינות בקרב, הוא רואה עצמו כרב-און, גבר שבגברים. לכן יעדיף להישאר עם מי
שנותנת לו תחושת גאווה. תעודת ביטוח
– אישה שמגיעה לפורקן משדרת לגבר שביעות רצון,
והוא מצדו יכול להרגיש שאין לה סיבות לחפש סיפוק אצל אחרים, מה שמגדיל את בטחונו
שהילדים שהוא משקיע בהם, הם אכן שלו.
כל כך הרבה מוטל
על הדגדגן? מאז חיו אמהותינו ואבותינו במערות למדנו כמה דברים, בעיקר כיצד להשתמש
בשפה כדי לבטא רגשות. השיחה הפתוחה והכנה בין בני הזוג היא המאפשרת התמודדות
מוצלחת. גברים רבים יזרחו מנחת כאשר זוגתם תסביר להם עד כמה היא נהנית, איזה מאהב
נפלא הוא, מהו שיא התענוג עבורה וכי האורגזמה תגיע בבוא הזמן, ולא לפני זה. בינתיים אל-לחץ! ואם הוא לא משתכנע?
שלוש אפשרויות, לפנות לטיפול מיני-זוגי,
לדיון והשגת הבנות; לדבר עם אימא שלו (זו בדיחה, אבל בכל זאת מי נתן לו
חינוך מיני גרוע כל כך?); להיפרד
– מאחר ואדם נוקשה, עלול להיות נוקשה בתחומים רבים.
אם נדבר ואם נבטא, והדברים גם ישמעו, האורגזמה תהפוך לנושא נינוח ולא דחוף כל כך: יש לשמור על הנאה ועניין בהרבה דרכים אחרות; נבחן בני-זוג לא רק על סמך ביצועים במיטה - יש כאלה שלמרות שגומרים עמם רצוי לגמור אתם ולהסתלק; להחמיא ולשבח ולהלל חשוב בכל קשר; וצריך עוד הרבה דברים נוספים לבניית ביטחון ואימון.
אבחון עצמי קצר
1. למי זה מפריע? מי מתלונן את או בן-זוגך? אם הלחץ בא ממנו, קודם כל צריך להוריד אותו ממך באלגנטיות. שלא ישאל אם גמרת (גמרת?…גמרת?…?גמרת???). לך חשוב אם היה טוב, אם נהנית. ואם כך היה, ספרי לו עד כמה (אתה משגע, אתה גדול!). 2. למה זה מפריע לך? קשה לגמור בשביל מישהו או משהו. הרצון "להיות כמו כולם" אינו מספיק. את יכולה להגיע רק עבור עצמך - אם תרגישי שתוכלי ליהנות עוד, אם תהיי סקרנית לקראת חוויה חדשה, אם החוסר יוצר תסכול מסוים. ואם זה כך, "זה חם, זה חם", את קרובה למטרה ורבים הסיכויים שחסר לך קצת ניסיון או שהתנאים אינם מיטביים. יש אנשים שנכנסים פעם ראשונה לים ושוחים, אחרים צריכים ללמוד לשחות בהדרגה. אצל נשים רבות אורגזמה מתאפשרת בקשר אינטימי ממושך ויציב. 3 . ומה חוץ מזה? האורגזמה קשורה בגורמים רבים. כל בעיה באחד מהם עלולה להפריע: גישה מאופקת מדי למין (טראומות, דימוי גופני נמוך, מעצורים, בושה, סלידות), חוסר פרטיות; מיעוט במגע חם ואוהב ללא קשר למין, מגע מיני לא נעים (בעיות בידע, נכונות ורגישות אצל מי מהשניים), יחסים שטרם הגיעו לבשלות, או יחסים נטולי אהבה. כל מכשול זקוק לטיפול הולם – בעצמך, בתוך הזוג, בטיפול מיניו/או זוגי.
צעדים ראשונים
אין דבר העומד
בפני הרצון (מלבד מה שהרצון עומד בפניו) אם החלטת שאת מוכנה, ומוכנה להשקיע ממרצך,
הגע תגיעי ותגמרי, בעזרה עצמית או מקצועית (בפגישה פרטנית או קבוצתית, אצל מטפלת
מינית מוסמכת, חברת איט"ם - האגודה הישראלית לטיפול מיני). בינתיים, אציע
ארבעה טיפים או טריקים.
א. אל תזייפי שרי הייט מצאה בזמנו כי 53% מהנשים במדגם שלה, מזייפות או נהגו לזייף בעבר. הסיבה העיקרית לזיוף היא להשביע רצון ולמצוא-חן כדי לשמור על הגבר בקשר. לכשעצמו, הזיוף הוא בעצם "שקר-לבן", בדיוק כפי שאומרים למישהו, כדי לא להעליבו שנהנינו מהאוכל. אך בזיוף במיטה יש בעיות: לפעמים נאלצים לזייף כמה פעמים בשבוע ובקשר אינטימי הדבר פוגע בכנות. איך אפשר להאמין למשהו ש'מבלפים' לו; הזיוף מנציח את הקושי, שהרי המזייפת אולי לא באופן מודע, משתכנעת שאם היא מזייפת, סימן שאינה מסוגלת; זיוף גם גורר זיוף, כי קשה להפסיק ולהודות שזייפנו. יהיה עליך לחשוב בזהירות, איך לצאת מהמבוך הזה. אפשרות אחת היא להציב אתגר זוגי של אורגזמה בדרך חדשה, במין אוראלי למשל.
.