שיחת נפש                                  עברית | English

Contactדואר       Linksקישורים       Articlesמאמרים       Booksספרים       Servicesשירותים      About אודותיי     Home פתיח

 

 

כאשר הבוס הוא גברתן

דר' אורי ורניק

הבוס הראשון שהיה לי כפסיכולוג מתחיל היה אדם חכם במשחקים שחלק מהפסיכואנליטיקאים משחקים. הקשרים שמצא בין עובדות וההסברים שנתן לתופעות היו תמיד מורכבים ומסובכים ממה שהאחרים העלו על דעתם. הביקורת על דברי הצוות הייתה חודרת לפעמים מבריקה. אילו ניגמר הדבר כאן, עוד אפשר היה לסלוח. אך האיש הזה שפרסם מאמרים על "דמוקרטיה בטיפול הפסיכיאטרי" היה עריץ וטירן שהתעמר באנשים. בישיבות צוות, היה מעליב ונוזף באנשים ללא חמלה. אני זוכר רופא מבוגר, סמל הג'נטלמניות, אדם תרבותי (שהיה נספח תרבותי של ארץ המוצא שלו בהודו) מחוויר, מנסה לרסן דמעותיו לאחר השתלחות של הפרופסור.

אחד התרגילים הנבזיים שעשה, היה להעלות פירושים אנליטיים להתנהגות העובדים. כל שמץ ביקורת או אי-הסכמה היה הופך ל"קשיים עם סמכות", "מנגנון השלכה", או קיבעון באחד משלבי ההתפתחות המוקדמים. יחסיו עם נשים היו במקרים מסוימים אוהדים יותר ובמיוחד אם הייתה העתרות לחיזוריו.

תרבות של דו-פרצופיות

התפתחה במקום תרבות של חנפנות. בפניו, כולם מחייכים ואומרים הן. מאחורי גבו ובפגישות חברתיות, מרכלים ושונאים. כך יום-יום, במשך שנים! התרגלנו. קבלנו גורלנו בהכנעה. והצוות לא קוטלי קנים, אנשים בעלי הישגים מרשימים. אף אחד לא העמיד את המנהל על מקומו, איש לא התגייס להגן על אחר שתורו הגיע לחטוף את המנה היומית. במשך הזמן כאשר התביית המנהל על עמית ו"ירד" עליו, הייתה אפילו הקלה או שמחה שאין זה אני. לרגעים נראו לי ה"חולים" נורמאלים יותר מאתנו.

השאלה שהטרידה אותי כבר אז הייתה כיצד זה קבוצה שלמה של אנשים מתבטלת בפני גברתן אחד? ההסבר המתבקש מעצמו הוא שבוס הוא דמות אב. וכאשר יודע הבוס להפעיל סמלי אבהות והטלת מרות, מתעוררת בנו תוכנה משלימה של ילדים הכפופים למרותו. יש בנו כנראה תוכנה פנימית עתיקה האוסרת התנגדות ("כבד את אביך!").

כיוון חשיבה אחר בא מהשוואה לעולם קרובי המשפחה שלנו הגורילות, האורנג-אוטנגים והשימפנזים - שם בלהקת קופים ישנו "זכר אלפא" השולט, המזדווג עם הנקבות בייחום. הזכרים האחרים נשארים במעלה נמוכה משלו. מדי פעם הוא מפעיל תוקפנות, כלפי זכר כל שהוא, להזכיר להם "מי הבוס". תוקפנותו מפעילה בהם סמלי כניעות, מה שמחזק את מעמדו וחוזר חלילה. אם כך, העובדים מאפשרים לבוס להשתלח בהם כל אימת שהם משחקים את התפקיד הכנוע. גברתנים מצטיינים במשחקי "הפרד ומשול" והם גם מעולים ביצירת קשרים עם הממונים עליהם - מלקקים כלפי מעלה ובועטים כלפי מטה.

משחק בסאדו/מאזו

אני זוכר מורה לערבית שהיה לי בתיכון. שיעוריו היו מסכת של התעללות, בוז ולעג לטועים ולנכשלים (בעיקר עקב חרדתם). באיזה עונג היה מוציא את הפנקס הקטן ורושם קו אחד ליד שמך, וכאשר הגעת לארבעה קווים היה ה-4 הופך להיות ציון השליש שלך. איני נזכר בכל המעללים שלו, אך כן זכורה לי ההתענגות שבלטה בהפעלת כוח מרושע על נערים ונערות בני ארבע עשרה. הפופולאריות של מורה זה הייתה רבה, תלמידים אהבו אפילו לצטט את דברי העלבון המושחזים ולספר על העונשים המקוריים שהטיל. איזו טעות נוראה, על פיה הגברתן הוא גבר שבגברים.

בחדשות דובר על פרופסור אחר שנדון לשבע שנות מאסר על הריגת חולים. סופר בעיתונים כי רופאי המחלקה ואפילו ההנהלה פחדו ממנו, למרות שמעשי ההפקרות הפלילית שלו וההתעמרות בעובדים היו ידועים לכולם. עד שקם רופא אחד, שלא יכול עוד לשאת את ההשפלה, סיכן עתידו ופיצץ את הפרשה. ראו עד היכן מגיעה ההסכמה שבשתיקה, אילו עשו זאת קודם, היו ניצלים חיי אדם.

הסיקור העיתונאי של פרשת מנתח הלב חסר הלב הזה, מעלה הרהור נוסף: כמה רופאים ישנם המתנהגים מקצועית באופן דומה, המרוויחים מיליונים, אך יודעים להיות קצת יותר מנומסים לעמיתיהם, ויותר חביבים לפציינטים שלהם - ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף? סיפור הנפילה של גיבורינו קרה כי פשוט הגזים, וכל זאת למה? אולי משום שהתמכר להנאה סדיסטית, אולי משום שהשתכר מתפקיד "האלוהים", כל-יכול, משחק בחייהם של אחרים. פרופ' הרווי הורנשטיין, אומר בספרו "בוסים אכזריים וקורבנותיהם", כי גברתנות לעתים נועדת לדכא מתחרה מבטיח, פעמים מתעלת תסכולים של היחידה כולה או של הבוס, אך בדרך כלל, היא פשוט התענגות על הפעלת כוח.

המחיר הנפשי

זכורה פרשת גורודיש, מפקד חטיבה שבע האגדי. במשך שנים התפעלו מקשיחותו והקפדתו, כל חייל שישב בכלא על אבזם בצד הלא נכון של החגורה ראה זאת כאות כבוד. אך לא מעט חיילים גם נשברו נפשית בעקבות התעללויות כאלה. בבסיסי טירונים, במשרד ביחידה נידחת יכולים חיילים להיות שפוטים של מפקד מתעלל. בצבא עומדת מאחרי מפקד גברתן מערכת שלמה של סמכות וכוח. המצב של יחיד מול מערכת שרירותית וכוחנית, תוך ניתוק ממקורות התמיכה - משפחה וחברים, אף עלול להוביל גברים צעירים להתאבדות.

הדברים קורים גם בחיים האזרחיים. אנשים שנתקלים בבוס גברתן סובלים מאד: הם חרדים למקום עבודתם; מבוישים בפני חבריהם כאשר הם מוצגים כחדלי אישים; הם מרגישים אשמים על שאינם מוצאים דרך להגיב; לא מסוגלים לדבר על כך עם חבריהם ובני-זוגם. לא אולקוס אחד, לא התקפת לב אחת התחילו שם בטקסים האפלים של טירן מקומי והכפופים לו.

מתחילים כבר בגן

כבר בגן הילדים פוגשים את הבריונים הקטנים שמתעללים באחרים, בבית הספר היסודי עוברים הדברים לעלבונות, מכות בהפסקות וסחיטת כספים. אך המיני-גברתנים אינם דווקא התלמידים הטובים. יש והזעם והתוקפנות שאגרו בביתם לא מאפשרים להם להתרכז בלימודים, יש וקשיי ההבנה והלימוד המובילים לתחושת כשלון ובושה מובילים אותם להצטיינות בכוח פיזי. גברתני בית-הספר אינם מנהיגים של הקבוצה. הם "גיבורים על חלשים". הם דומים יותר לבריונים-פושעים בעולם התחתון. בכל זאת, הכבוד והפחד אינם רחוקים אחד מהשני. הגברתנים במקומות העבודה הם זן אחר, אינטליגנטי יותר - עובדה הם הגיעו לעמדות ניהול, מי יודע אולי הם אפילו היורמים שהרביצו להם בחצר ולא יכלו להתגונן אז.

בעוד שגברתנות בבית הספר נחקרת כבר שנים רבות על ידי פסיכולוגים ותוכניות התערבות רבות למניעתה מפותחות ומיושמות על ידי יועצים חינוכיים ומורים, הגברתנות במקומות העבודה הפכה רק עתה לנושא מחקר. פסיכולוגים חברתיים וארגוניים מתחילים לשאול באילו תנאים ארגוניים מתפתחת התופעה, כיצד עובדים מכסים על בוסים כאלה ומתי יגיעו עובדים לעימות ולחשיפת בוס כזה.

בוסית גברתנית

לא מעט אנשים מפנטזים כי כאשר תגענה הנשים לשלטון, נגיע לעולם של שלום ואהבה. טעות בידם. כאשר נשים נמצאות בעמדת כוח הן מתנהגות בדיוק כמו גברים באותה עמדה. יקטרינה הגדולה הצארית הרוסית והקיסרית תיאודורה בממלכה הביזנטית לא היססו לערוף ראשים. גם גולדה שלנו לא הייתה זו שהביאה את השלום. כאשר בוסית מתעמרת בגבר הפגיעה כואבת יותר, שהרי אם כך עושים לו "אינו גבר" ו"גבר לא מחזיר לאישה". נשים בוסיות יכולות אף להטריד גברים מינית ולשחק או לאיים בהצגה של תפקיד הקורבן, מה שמתאים יותר לסטריאוטיפים הנפוצים כיום. עריץ או עריצה כאחד, יכולים להעניק לאחד משני המינים יחס איום ולהפוך את המין השני לחביביהם.

עסקים כרגיל

בנט טפר, פסיכולוג אירגוני דיווח באפריל על מחקר שערך בקרב עובדים על פיו התפוקה של עובדים הכפופים לבוס גברתן אינה פוחתת. על כל עובד שעובד מעט פחות יהיה אחר שיכפיל מאמציו, כדי למצוא חן, כדי להתקדם. עובדים מצפוניים, עושים עבודתם נאמנה גם בסביבה עוינת. מסתבר, על מי מחקרה של מישל דאפי, כי עובדים נהנים לקבל שבחים מהבוס, אך הנאתם הייתה גדולה יותר כאשר יחד עם השבח הייתה גם פגיעה במעמד עובד אחר.

עובדים ממעטים להתלונן, הן בגלל חשש שלא יזכו בגיבוי (כי לבוס יש קשרים) והן בגלל שאינם רוצים להצטייר במחלקת כוח אדם כקוטרים או כשטינקרים (מלשנים).

מה עושים?

ההמלצות שאביא אינן מבוססות על מחקר. אין מידע מספיק על עימותים חזיתיים עם בוסים גברתניים. בחרו את המתאים לכם תוך שיקול הנסיבות והאלטרנטיבות (מקומות עבודה אחרים):

 ראשית, אל תאשימו עצמכם. אינכם הראשונים ולא האחרונים שנקלעתם למצב זה. זהו אחד המצבים שעלולים להיקלע אליהם בחיים. עליכם להחזיק מעמד עד לרגע בו תצליחו לשנות את המצב. זאת רק שאלה של זמן, בערבית אומרים "כולו כלב ביג'י יאומו".

שנית, לקבוצה יש כוח. התחילו לחפש בני-ברית שמרגישים כמוכם. התארגנו בזהירות וכאשר נוצר גרעין פעולה, היפגשו מחוץ לעבודה. כך תוכלו להעניק תמיכה האחד לשני וגם תוכלו להעלות אפשרויות שונות לתגובה. יחד תוכלו להתעמת ולהתלונן. יחד מגיעים לרעיונות יצירתיים.

שלישית, תעדו: לאחר כל אירוע התעללות רשמו מזכר הכולל תאריך, שעה ותיאור העובדות והשלכותיהן. יתכן ותזקקו לכך בהמשך, ולו לתביעת נזיקין.

רביעית, חפשו בני-ברית בהנהלה. לבוס יש גם מתחרים. משהו בצמרת יכול להיות אנושי יותר מהאחרים. תוכלו לבצע שיחת התייעצות בלתי פורמאלית, או ישיבה עם כמה נציגים מטעמכם.

חמישית, השתמשו בטקטיקה של מלחמת גרילה. אפשר לחשוב על פעולות נקם, הטרדה נגדית ואיום ללא הזדהות. כאן רק הדמיון והמצפון שלכם הם הגבול.

שישית, היו מודעים לחשיבות השפה הלא מילולית. היופי בשפה זאת שאפשר לשדר מסר שנקלט, תוך עקיפת "המוח החדש" - החשיבה המודעת של הנמען. אני זוכר כיצד הבוס המאיים והמפחיד נכנס למבוכה, וממש לא הבין מה קורה כאשר זימן אותי למשרדו לשיחה ובמקום לעמוד ולהמתין עד שיתיישב, כפי שנהגתי עד אז לעשות, התיישבתי לפניו והתחלתי לשחק עם חפצים על שולחנו (לו רק ידע כמה פעם ליבי בפחד). אם קבוצה מסתכלת מעל ראשו של הבוס ולא אליו, כאשר הוא מדבר, אין לא סיבה להתלונן, אך משהו יפריע לו והוא יקלוט בבלתי-מודע שלו שידור מבלבל ומטריד. הפסיקו לחייך לבדיחותיו, אל תנענעו בראשכם להסכמה לדבריו. כשהוא מתפרע התבוננו לפתע בעיון על ציפורני ידיכם או על זבוב בתקרה, כאילו והרודן התורן לא קיים כלל. לכאורה אינכם עושים דבר שאפשר להאשים אתכם בו, אבל קל להבין שקשה לרקוד טנגו עם משהו שמבלי לאמור דבר, עושה צעדים של צ'ה צ'ה צ'ה.
 


 המאמר הופיע ב "גבריאל" עיתון לגברים ונשים שאוהבות אותם, האתר בו הופיע נסגר

מדריך התרפיה: על טיפול ומטפלים |  לבחור נכון  |  טיפול תרופתי  |

 ערכים בתרפיה | טור אישי |  טיפול במקרה

 

 

 

 

home | contact | Dr. Uri Wernik | www.therapy.co.il |