תוכן:

הקדמה …………………….………….  

1. הנוסחה לזוגיות ……………………

2. התחברות …………………………

האהבות שבחיינו

א.         מסקנות פשוטות וחד-משמעיות

3. הדדיות…………………….……….

א.         אברהם יצחק ויעקב: שלושת עקרונות התקשורת

ב.          לעמוד על שלך

ג.          משא ומתן; שיג ושיח; תן וקח; דין ודברים; עיון ודיון

4. עצמאות ………………………..…

א.         להיות נשוי  לעצמך

ב.          נישואים פתוחים, נישואים סגורים, נישואים עם חלון

ג.          אחריות וסובלנות, ומעט פקחות והומור גם לא יזיקו

5.  מתולדות הזוגיות ………………..

א.         להתחיל בהתחלה

ב.         אמצע המשחק

ג.           משחק הגמר

6. חבל על הזמן ……..……………..

א.         קלקולים בזוגיות

ב.         אהבה טרופה

ג.          עסקת-החילופים של מין ויחסים

7. צל של ספק…………………..…...

8. מידע נוסף …..………………….….

--------------------------------------------------------------------------------------------------------

לזכרה של חמותי האהובה:

בל הלר גרופסקי Belle Heller Groffsky))

רעיה נאמנה, אחות אם וסבתא מסורה,

אישה אצילה ויפה.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------

הקדמה

הנה עוד ספר המצטרף למדף ה-"יחסים". עבור מחברו, ספר הוא כתינוק הבא לעולם, כלומר יוצא לאור. אומר גם שההריון היה לי נעים וקל. הרבה מחשבות התארגנו והובילו להבנות חדשות. משעשע אותי לחשוב שיילדתי ספר על זוגיות, שהרי מדרכו של עולם הזוג הוא המוליד. ככל ההורים אני חושב שהילד הזה הוא מקורי, מוכשר ויפה. ספרי הדרכה וייעוץ כאלה קיימים למאות ולאלפים ועוד היד נטויה. לא פלא, שהרי המציאות משתנה כל הזמן, אך הבעיות בחיים  נשארות קבועות. כל אחת ואחד מאתנו הוא מומחה ליחסים, שכן נולדנו מתוכם ולתוכם, ומאז אנו ממשיכים לחוות וללמוד. מאחר  וקשה לנו לצאת מתחום הניסיון האישי שלנו, אנו נדונים גם לחזור על טעויות.

בעיני רוחי, קוראי ספר זה מצויים בשלבים השונים של החיים: נערים ונערות שנכנסים לחברות ראשונה, אנשים בתוך, לפני ואחרי קשר קבוע, זוגות על סף פרדה, וזוגות שחגגו את חתונת הזהב שלהם. ידוע אדע שהדברים הכתובים כאן הם רק נקודת מבט אחת. ברור לי, כי לא הכל יהיה נכון תמיד ולכולם. אף על פי כן, אני מייחל שקוראי או קוראותי יפנו לבני זוגם ויקריאו לו שורה זו או אחרת שלדעתם נוגעת להם. ויותר מכך אני מקווה שבני הזוג יהיו מסוגלים להקשיב ולקבל את הדברים לא כביקורת אלא כהצעה ידידותית לשיפור.

שלושה מקורות לדברים שאומר כאן: עבודתי הטיפולית עם יחידים ועם זוגות, קריאה בספרות המקצועית והספרות היפה וחיי הנישואים שלי. אלה משפיעים זה על זה ואני חייב תודה לכולם: לקליינטים שבטחו, חשפו צפונותיהם והעזו לשנות; לעמיתים שחקרו ולימדו; לרעייתי אילנה, עליה נאמר "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב, י"ד), ועמה אני ממשיך להשתלם בנושא. הוקרתי לאניטה ברדין, מנהלת מכון "שילוב" לטיפול משפחתי וזוגי בירושלים, על הערותיה המועילות.

בספרי-הדרכה רבים, בדומה למצוי בכתבות בשבועונים השונים, מופיעות המחשות או אנקדוטות שהמחברים מביאים מניסיונם הקליני העשיר. המעשיות הקטנות האלה על עמי ותמי או שושי ויוסי  אמורות להפוך את הנושא לישיר, אמין ואולי מעניין יותר לקוראים. לא זו תהיה דרכנו. אני נוטה לחשוב שרכילויות כאלה נשכחות במהרה. תנו לי רעיונות טובים. אם הם מתקבלים על לבנו, לא במהרה נשכחם.  אם מצאתי אפילו מחשבה טובה אחת, שורה מעניינת אחת בספר כזה  – דייני. מכאן ואילך, כל שיאמר עליו, כאילו ונאמר עליה ולהפך. היא והוא כהיא והיא, או כהוא והוא. בהמשך, נשתמש בקיצור -  בז"ג, עבור כל הצירופים של בת/בן/בני זוג.

אם מצאו הדברים שאומר כאן חן בעינכם, הרשו לי להפנותכם לשני ספרים אחרים מפרי מעבד התמלילים שלי (פעם היו אומרים מפרי עטי(. האחד, מין טוב - יחסים טובים (פרולוג, 1998), עוסק ומתעמק בתחום ובהיבט אחד, אמנם מרכזי, של הזוגיות. אפשר לראותו כבז"ג של הספר הנוכחי. לאור זאת, הרשיתי לעצמי לצמצם כאן את הדיון במיניות לעיקר הדברים. השני, אני קֹהלת - פסיכולוג, פילוסוף, משורר (כרמל,1998), עניינו החיים על כל היבטיהם. קֹהלת הוא מורה דרך, אם תרצו - גוּרו, לחכמת החיים. החיים הם החוט המשותף בשלושת הספרים הללו: לחיות, לחיות עם, ולעשות חיים. תהא זאת ברכתי לכם.

1.                 הנוסחה לזוגיות

דרש ר' עקיבא: איש ואישה, זכו – שכינה בניהם; לא זכו – אש אוכלתם (סוטה י"ז)

מטרתי היא להציע נוסחה לנישואים מאושרים ולזוגיות טובה. מה פירוש נוסחה? הלא נישואים אינם מדע מדויק. הלא כל קשר שונה מאחרים, הלא כל האנשים שונים האחד מרעהו, הלא אותם האנשים עצמם משתנים במהלך חייהם. ובכל זאת אעמוד על דעתי. אולי לא נוסחה ל-'מה' ול-'מי', אך בהחלט נוסחה ל-'איך'. כמובן יש תנאי מסוים ליישום הנוסחה, אבלעל זה נדבר אחר כך.

המי המה והאיך של הזוגיות

'מי' - הכוונה לזהות בני הזוג, כדוגמת גיל, מין, מוצא, מראה ונתונים אחרים. יש המאמינים שהדומים נמשכים ומתאימים זה לזה, ואילו אחרים גורסים כי דווקא הפכים נמשכים ומשלימים. אלה טובים ואלה טובים, או כמאמר אנשים 'הכל הולך'. לפעמים נראה זוג "לא מתאים" שאהבתם פורחת ואילו זוג "שכאילו נולדו האחד בשביל השני"  צועדים אל עבר פי פחת.

'מה'  - כלומר אופי היחסים: גווני הזוגיות, מחברות חלקית עד נישואים שכדי לתארם אנשים מרימים את האצבע והאמה דבוקות האחד לשני ואומרים "אנחנו ככה". בכל אלה, מה שטוב לאנשים טוב הוא, ואין זה מקומו של איש בעולם לשפוט, להטיף או לשכנע כי עדיף מישהו או משהו אחר.

באופן דומה אפשר גם להסכים כי לא קיימת  נוסחה ליחסים עלובים. דמיונם של אנשים הוא כמעט בלתי מוגבל כאשר מדובר במציאת דרכים לאמלל את עצמם ואת בני זוגם. אני מניח שאנשים שמחפשים "מאה ואחת דרכים להרוס את חייהם", לא קונים ספר זה דווקא. אין לי מה ללמד אנשים שטוב להם שרע להם. לדוגמה, יש מספר מועט של זוגות שיחסיהם איומים, מלאים מריבות ומשברים, אך כאשר הם משלימים סוף סוף, הם נהנים מיחסי מין מלהיבים. לפעמים חיי נישואים סוערים ממלאים את מקומם של תחביבים מסוכנים המריצים את האדרנלין בדם - כדהירה על אופנוע, טיפוס מצוקים או צניחה חופשית.

אם כך, אנו מדברים על ה-'איך' ואני טוען כי ליחסים טובים ממש, יש מאפיינים משותפים. אני טוען כי ניתן למצוא בהם כמה עקרונות פשוטים בפעולה ושנגזרות מהם הנחיות "עשה" ו"אל-תעשה" וכמובן גם "עשי" ו"אל תעשי".

 פנים רבות לזוגיות

זוגיות היא התכונה של שני פרטים המחוברים יחדיו. לא נדבר כאן על זוגות של כפפות או מספריים, אלא על קשרים בין בני אדם בהם מתקיימים  מידה ידועה של קביעות ואינטימיות. בזוגיות מגוון אפשרויות. היא מתחילה כאשר אפשר לדבר על 'מערכת יחסים', כלומר קשר שיש לו עבר ועתיד, בו התנהגות האחד משפיעה על התנהגות השני ומושפעת ממנה. רס"ר הגדוד  אכן הבין היטב את רעיון המערכת והצליח לנסחו באופן מזהיר - "יחס גורר יחס", היה מזכיר כל פעם לחיילים.

ההסדר החברתי השכיח ביותר לזוגיות הוא הנישואים. בישראל ניתן לבחור בין נישואים רבניים לבין   נישואים אזרחיים בחו"ל- (קפריסין לדוגמה). ישנם גם אופנים אחרים של חיים משותפים, כגון בהסכם משפטי כתוב או במעמד של 'ידועים בציבור'. כל שיאמר כאן על נישואים, יתאים לרוב גם לביטויים אחרים של זוגיות. הזוגיות לא מחייבת מגורים משותפים – בני הזוג יכולים לגור בדירות שונות, לפעמים גם מרוחקים מאוד זה מזה. הזוגיות יכולה להיות חלקית, דוגמת נאהבים הנפגשים רק בסופי שבוע ו/או בימי חמישי. כפי שלילדים יש לפעמים חבר דמיוני, כך גם מבוגרים יכולים להיות בקשר עם בן או בת-זוג החיים רק בדמיונם. כך הייתה פרשת אהבתם של כמה פילוסופים ידועים – קירקגור למשל. דוגמה אחרת אפשר למצוא בסרט וברומן הנפלאים "דונה פלור נשואה לשניים".

בני הזוג יכולים כמובן, להיות בני מינים שונים או בני אותו המין. הקהילה ההומוסקסואלית נלחמת היום על הזכות להינשא כדת וכדין. יש בכך משהו עצוב. עצוב, כי על סף המאה העשרים ואחת, עדיין יש צורך להילחם על זכויות אזרחיות; עצוב, כי במקום שהזוגות 'המעורבים' ילמדו מהגמישות והפתיחות של זוגות חד-מיניים בבניית הסדרים המתאימים לזוג הייחודי, מאמצים לעצמם האחרונים את עסקת החבילה השגרתית של הראשונים.

משהו על המילה 'זוג'

שפת אמנו (העברית) מזמינה התעמקות במילים. חקר המילה מקרין אור חדש על המציאות שהיא מייצגת. הנה לדוגמה הקשר בין המילים 'אדם' ו'אדמה'. המילה 'זוג' מתקשרת להזדווגות – ולפתע אנו רואים את המיניות לא בהקשר של פריון או פורקן, אלא בהקשר של יצירת קשר בין שניים. מחכה לנו עוד הפתעה. מסתבר כי המילה 'זוג' שאולה מהמילה היוונית 'זיגון', שפירושה צמד או עול. מכאן אפשר להפליג למשהו גשמי מאוד, לעול המחבר שתי בהמות משא, ולביטויים כגון 'עול הנישואים'. אך אפשר גם להתרומם למישור אחר -  'זיגון' הוא המקביל של 'יוגון' ההודי, שבנוסף לעול, משמעותו היא משמעת או שיטה. הנה כך, היוגה היא שיטה ודרך להשגת חירות אישית.

אכן, אנשים נושאים בקרבם את אחד משני הדימויים הללו. לחלקם תאוריה סמויה על זוגיות או כל קשר מחייב כעול או כבית-סוהר – שיש לברוח ממנו, או להיכנס אליו רק בלית ברירה. (כאשר נכנסים להריון, או כאשר חוששים מהדימוי החברתי של רווק מזדקן – ואז נפגוש גבר שבהגיעו לגיל ארבעים, מחליט להתחתן בכל מחיר עוד באותה השנה). לאחרים, תפיסה פנימית של זוגיות כהזדמנות, כמסגרת המאפשרת למצות עצמם ולחיות בטוב. במקרה זה הזוגיות היא משהו המתפתח וצומח בהזדמנות המתאימה. לא צריכים להיות פסיכולוגים דגולים כדי להבין מהיכן אנו לוקחים את התאוריה או את הדימוי הפנימי שיש לנו על זוגיות.

היסטוריה קצרה של הנישואים בימינו

מה לא אמרו על נישואים. תיארו אותם כדינוזאור העומד לחלוף מהעולם, הכורע תחת נטל התפקידים והדרישות הבלתי אפשריים שהטילו עליו: הורות, מין, חברות, עצמאות, הישגים כלכליים. כמעט והספידו את הנישואים בתיאור אחוזי הגירושין העולים וגובהים: אחד מכל שניים-שלושה-ארבעה זוגות מבשרים לנו, נדונים לפרדה (באירלנד 0% - שם גירושין אסורים בכלל, בארה"ב למעלה מ50%-).  אנשים כנראה מאוד אוהבים סטטיסטיקה. רצים לברר כמה פעמים באופן ממוצע זוג מקיים יחסי-מין בשבוע - ואז, אם גם אצלם עושים זאת 2.3 פעמים - הם יכולים להירגע. חשוב להיות צרכן נבון. האם מדובר באחוזי מתגרשים יחסית למספר המתחתנים בשנה מסוימת, או  שמא באחוז הגירושין מסך הזוגות הנשארים נשואים. במקרה השני, הנתונים פחות דרמטיים.

אפשר בהחלט להסתכל על הצד החיובי של המטבע: מתברר כי חלק מהשינויים בדפוסי הזוגיות בעולם המערבי, קשורים ישירות בעלייה הגדולה בתוחלת החיים וברמת החיים. מבחינה כלכלית וחברתית, נשים פחות תלויות בבעלן (פולה בן-גוריון שנאה את המילה הזאת - כאילו והיא רכוש, וכינתה את ראש הממשלה הראשון שלנו "אישי"). ככל שיש יותר גירושין, יש יותר נישואים, שהרי כארבעה מתוך חמישה גרושים שבים ונישאים. מספר שנות הנישואים של אנשים עולה: לא נשואים פחות שנים מאשר בעבר, אלא יותר, לפעמים אמנם לכמה פרטנרים האחד אחרי השני. אם נדמה שישנה ירידת מה באחוזי הגירושין, הרי זה משום שרבים אינם נישאים כלל, בהעדיפם מסגרת חופשית יותר של חיים משותפים ללא התקשרות פורמלית. תופעה זאת נעשית נפוצה יותר ויותר בחברות המערביות.

בשנות השבעים ניסו לחפש חלופות: נישואים קבוצתיים, נישואים פתוחים, נישואים לניסיון, נישואים סדרתיים ועוד. מדי פעם שומעים קולות בזכות הביגמיה, שביהדות לא הצליחה להתאושש מהמהלומה שהנחית עליה רבנו גרשום: לו הייתה ביגמיה, ניתן לטעון כי היו פחות גירושין, פחות ילדים ללא אבות קרובים (השוכחים חובותיהם לטובת ילדים עם האישה החדשה), פחות נשים פנויות ופחות גברים פנויים (שהיו צריכים להתחרות על פחות נשים פנויות ולכן להציע התחייבות). בשלב זה מדובר בתרגיל אינטלקטואלי בלבד. גל הפתיחות והנסייניות והחיפוש אחרי אלטרנטיבות ביחסים חלף לו. מי עוד חושב על קומונות לדוגמה, אפילו הקיבוץ אינו מה שהיה פעם. הפכנו להיות יותר חומרניים, מרובעים ותכליתיים, אבל גם זה ישתנה.

בקיצור, הנישואים וחלופותיהם עדיין כאן וכנראה עוד להרבה זמן. סלוני הכלות ואולמי הנישואים עדיין משגשגים. גם הגברים הנשואים עושים עסק לא רע. מחקרים מראים כי גברים נשואים עולים על הרווקים בבריאות, בהימנעות מפשע, בהצלחה כלכלית, בשביעות רצון, בתוחלת חיים והצלחה כלכלית. אגב, בתחומים הללו לא מוצאים הבדלים משמעותיים בין נשים נשואות ללא-נשואות. איזו אירוניה, בניגוד לעובדות אלו, הדעה הרווחת היא כי דווקא הנשים חוששות פן לא תינשאנה ואילו הגברים מפחדים לאבד את חירותם. מי אמר שאנחנו הגיוניים?

הזוגיות כפרויקט מרכזי בחיים

הקשר המרכזי שלנו קובע איך נחיה ואולי גם איך נמות. לא זו בלבד, לזוגיות דרך ההורות, השפעה על הדורות הבאים, והיא, אם כך, הבסיס לשלום בבית ובעולם. טיב מערכת היחסים מקרין ומשפיע על התפתחות אישיותנו ועל דרכנו בעולם – בקריירה, בחברויות, ביצירה. מלבד מוות במשפחה, מצוקת נישואים וגירושין הם גורמי הלחץ הקיצוניים ביותר, שהשפעתם הנפשית הרסנית: דיכאון (נשים בעיקר), צריכת אלכוהול וניקוטין מוגברת (גברים בעיקר), קשיי תפקוד מיני (שנייהם), הבעיות מקרינות גם על ילדיהם, הסובלים מקשיי התנהגות.

אם תשאלו אישה או איש "איך הנישואים שלך?" (נא לעצור לרגע כדי לשאול את עצמכם, מה הייתם עונים אתם לשאלה כזאת), אולי  תתפלאו לדעת כי התשובה השכיחה ביותר היא משהו, כגון: "ככה ככה", "איך לפעמים", "פחות או יותר". מעוט יענה "איום ונורא" או "מצוין, נהדר". מפתיע שכל כך הרבה אנשים מתייחסים לזוגיות שלהם כאל מזג האוויר - משהו שמדברים עליו, אך לא ניתן לשנותו.

אני טוען שאפשר להגיע ליחסים נהדרים. במקרים רבים זהו רק עניין של החלטה, של רמת צפיות, של אמונה שיכול להיות טוב, וכמובן של השקעה. כל זאת בתנאי ששני בני הזוג רוצים בכך. על שנייהם לבחור להפוך את יחסיהם לשלמים ומספקים. שנייהם צריכים להפוך את זוגיותם לפרויקט - פרויקט מרכזי בחיים.

נא לשלב ידיים

הבה נעשה תרגיל קטן. שלבו נא את שתי כפות ידיכם. הצלחתם? יש להניח שקודם הנחתם את שתי ידיכם האחת מול השנייה, אחר כך קרבתם אותן בגובה שווה האחת לשנייה, ולבסוף שלבתם אותן. הנה המחשתם לעצמכם במו ידיכם את שלושת היסודות של הזוגיות: נפרדות, הדדיות והתחברות. במילים אחרות - שווים, יחד ולחוד. כאשר שלושת היסודות הללו קיימים באיזון סביר, תהיה הזוגיות איתנה ופורחת. הפרקים הבאים יעמיקו וירחיבו בעקרונות הללו.